ביום האחרון של הסמינר, לאחר ששמעתי סיפור אישי ומרגש של אחת המרצות, פניתי אליה וביקשתי לשוחח איתה. הסברתי שבעצם אני כבר מאמינה בקב"ה ויודעת שדרך התורה היא הדרך הנכונה, אך אני מרגישה שעליי להתחזק באמונה זו בכדי שיהיו לי את הכוחות להתחיל ולשמור מצוות. אותה מרצה הציעה לי להגיע לירושלים למדרשה, אך הסברתי שאני עומדת להתחיל את לימודיי באוניברסיטת חיפה, ואין לי כוונה לוותר על כך. היא מיד קישרה אותי עם פעילת ערכים מאזור הצפון והיא המליצה לי על מדרשת "שיר חדש", בה אוכל לשלב את כל רצונותיי יחד- לגור בחיפה, ללמוד באוניברסיטה ועם זאת להתחזק בשמירת תורה ומצוות.

אותה פעילה אמרה לי משפט שבעצם שינה את חיי – היא אמרה לי שאם אני באמת רוצה לעשות שינוי, עליי "להכות בברזל בעודו חם"- לא להמתין ולשוחח כבר מחר עם הרב פרקש, מנהל המדרשה. היא אמרה שרבים הם המשתתפים בסמינר ערכים שמרגישים את הרצון העז להתקדם וללמוד, אך כשהם ממתינים, התלהבותם מתקררת ונמוגה בסופו של דבר.

למחרת פעלתי כעצתה- שוחחתי עם הרב, קבענו ראיון קבלה (כמובן שהתקבלתי…), התחלתי להגיע לשיעורים- ובל"ג בעומר נכנסתי לגור במדרשה.

בתחילה החלטתי להגיע לשיעורים כתלמידה אקסטרנית, לאחר יום לימודים באוניברסיטה, הייתי עושה את דרכי אל המדרשה ושוקעת אל תוך עולם קסום שלא הכרתי. בשלב מאוחר יותר, כאשר הרצון והצורך להביא לידי ביטוי את השמירה על התורה והמצוות גם בתחומים אחרים של החיים, כמו שמירה על כשרות, אווירה של שבת, חיים בחברה של בנות ששאיפותיהן בחיים דומות לשלי הלך והתגבר, המעבר אל מגורים במדרשה היה הדבר הטבעי ביותר עבורי.

עד היום תקופת מגורי במדרשה בחיפה זכורה לי כתקופה היפה ביותר שעברה עלי, מעבר להתרגשות ותחושת ההתחדשות שליוותה אותי בכל רגע ורגע (ויהיה רצון שנזכה תמיד להרגיש התחדשות בעבודת השם), הייתה זו תקופה נפלאה. השיעורים במדרשה הקנו לי מושגים בסיסיים אותם הייתי חייבת לרכוש על מנת שאוכל להתחיל לצעוד בשביל התורה. החיים בחברת הבנות היו מלווים תמיד בחוויות של חסד, נתינה וויתור ובכלל החיים במדרשה בחברה של בנות ששאיפותיהן דומות לשלי והמעבר מחברה חילונית לחברה של בנות המבקשות לחזור בתשובה ולהתקרב לאבא שבשמיים, שהחוויות, ההתמודדויות והרצונות שלנו דומים היום הדבר המיוחד ביותר שיכולתי לבקש לעצמי.

על מנת לתרגם הלכה למעשה, רבני המדרשה דאגו בחכמתם לשבץ אותנו לאירוחים בשבתות בקהילה החרדית המתגוררת בסביבת המדרשה, בשכונת נווה שאנן. אל האירוחים היינו מגיעות בצמא, שתיים שלוש ולפעמים גם ארבע בנות ויותר, צמא ללמוד ולחוות חווית שבת כהלכתה. הקהילה החרדית חיבקה אותנו ונתנה לנו להרגיש בבית. המבוכה התחלפה בתחושת חמימות ואני זכיתי ללמוד ממש מבפנים כיצד נראה בית יהודי.

הכלים שרכשתי אז מלווים אותי עד היום, ולמדרשת "שיר חדש" תמיד יהיה מקום מיוחד בלב ובחיים.